ב-4.2.2013 שודר תחקיר "המקור" בערוץ 10 בטלויזיה לגבי העיתון "ישראל היום", אולם לא שודר בשידור חי באינטרנט, ויותר מזה, ערוץ 10 לא העלה שום העתק דיגיטלי של התוכנית. למה? חשש מתביעות דיבה בארץ ובעיקר בחו"ל ע"י נושא הכתבה שלדון אדלסון (הבעלים של העיתון "ישראל היום"). ראו דיווחים על כך בבלוג של דבורית שרגל, ובבלוג של אישתון.
על מה התחקיר? העיתונאי רביב דרוקר טוען כי העיתון של "ישראל היום" מוטה לטובת נתניהו, ומביא הוכחות רבות לכך שתכנים שונו בצורה פוליטית-מגמתית ע"י העורך הראשי, עמוס רגב, מעבר לעריכת תכנים רגילה.
למה זה חשוב? כמה עיתונים מודפסים יש במדינה? אפשר לספור אותם על שתי ידיים. וכאשר, עיתון כמו ישראל היום מוטה פוליטית ומופץ בחינם יש לציבור עניין רב בלדעת זאת, ולהחליט בכל פעם כשקוראים כתבה, עד כמה היא אכן עיתונות נטו, או בעצם שופר מבית מדרשו של זה או אחר. אגב, עמוס רגב מצידו השיב לרביב דרוקר מעל דפי העיתון וברשת והאשים את ערוץ 10 בצביעות.
מה הבעיה בכל הסיפור? העובדה שנמנעה העלאת התחקיר לרשת הגבילה את תפוצתו, ונותנת תחושה שידים נעלמות קובעות בסופו של דבר מה ציבור הגולשים יודע. התחקיר אינו נגיש לציבור באינטרנט ובכך מגביל את הדיון הציבורי בנושא כה מרכזי לגבי הקשר בין אמצעי תקשורת, בעלי הון לבין אליטות פוליטיות (הערה – אם תתפרסם כתבה שכזו על אמצעי תקשורת אחר, אנו נשקיע את אותם המאמצים להפוך את זה לנגיש).
אנו מעלים כאן את הסרטון שנגנז לאור החשיבות הציבורית של הנושא. יש חשיבות שמידע שנצפה ע"י מאות אלפים באמצעות הטלויזיה, ימשיך להיות נגיש גם לשאר הציבור. יצפה הציבור וישפוט.
ב youtube הורידו את הסרט, אצלנו עוד אפשר לצפות. להורדת הוידאו.
הערה – ב 22.2.2013 החלטנו להוריד את הלינק הישיר מהאתר מתוך מודעות שנשאר לינק נגיש לאתר הטורנט למי שעדיין רוצה לצפות בתכנים (שימו לב שעל מנת לצפות בוידאו יש להוריד את תוכנת הטורנט). ראה את הפוסט הבא שמסביר את השתלשלות הדברים.
להורדת הסרטון מאתר הטורנט.
לשם האיזון, אני חושב שכדאי לקרוא גם את מאמרו של איציק סבן, שטוען לדברים יותר חמורים ב"ידיעות אחרונות". צריך תמיד להיזהר שהמאבק בשחיתות לא מנוצל על ידי כוחות פוליטיים או כלכליים מסוימים בכדי לחסל חשבונות..
http://www.mako.co.il/culture-showbiz/Article-1bb9b89b47aac31006.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=1814210856
אני מסכימה. אנחנו לא מבקשים לומר וגם ציינו זאת בפוסט, שאמצעי תקשורת אחד הוא בסדר והשני לא.
בעיני זה די בעייתי שאתם חושפים את ערוץ 10 לתביעת דיבה בחו"ל בניגוד, ככל הנראה די מפורש, לרצון המערכת שלו.
נראה לי שדווקא תשיגו את ההמטרה ההפוכה – היועצים המשפטיים של הערוץ איפשרו לעיתונאים לשדר את התחקיר תחת הנחה שאי אפשר יהיה לראות אותו בחו"ל. הידיעה שהנחה זו אינה תקפה יותר רק תוביל לכך שמעתה והלאה היועצים המשפטיים של כלי תקשורת לא יאשרו לשדר תחקירים כאלו אפילו רק בישראל.
ערן – זו טענה עקרונית ששווה לדון מה. תאר לך שעל כל תחקיר עיתונאי הייתה מאיימת המדינה שהיא תטיל צנזורה גורפת. האם זה צריך להרתיע עיתונאים מלהביא את הסיפור לאור השמש? ובאותה הקבלה כך המקרה הזה. אם היועצים המשפטיים של ערוץ 10 יחליטו שמעתה מצנזרים כל תחקיר עמוק, אז איזו זכות קיום קיימת לערוץ? (הערה – זו דעתי האישית, ואני לא עונה בשם כל הקבוצה כאן)
אני לא חושב שהשאלה שלך רלוונטית.
בערוץ 10 החליטו *כן* לשדר את התחקיר, תוך שהם מגדרים את הסיכון – הם מסוגלים, כלכלית, להתמודד עם תביעת דיבה בישראל, אך לא מסוגלים להתמודד עם תביעת דיבה מחוץ לגבולות מדינת ישראל, בעיקר באנגליה או בארה"ב (הבנתי שהמאמר של תמר גדרון מתאר בפירוט את הסכנות בדין האנגלי לעניין פרסומי דיבה: http://hamishpat.colman.ac.il/Files.ashx?file=05_2011/00-TGidron.pdf ). אתם באתם והחלטתם על דעת עצמכם לחשוף את הערוץ לאפשרות תביעה בניגוד די מפורש לצעדים שנקט (הבנתי שבינתיים סגרתם את אפשרות הצפייה בסרט מחוץ לגבולות ישראל?). בכך, נראה שדווקא העצמתם את האפקט המצנן של אפשרות הדיבה כלפי אמצעי התקשורת בישראל, במקום להקטין אותו – הראתם שגם מי שמגדר את סיכוניו, לא יכול לסמוך על זה.
יתרה מזאת. עשיתם זאת על גבם של אחרים – רביב דרוקר ושאר עובדי התוכנית "המקור" וערוץ 10 באופן כללי, אשר, להבנתי, מצבם הכלכלי וסיכויי השרידות שלהם לאורך זמן גם ככה רעועים, כשלא ברור לי מה הסיכון שאתם נוטלים כאן על עצמכם במקביל.
היום שבו יצנזרו בערוץ 10 כל תחקיר עמוק יהיה יום עצוב מאוד, ואני מקווה שלא יגיע לעולם – הוא, מן הסתם, ישאר כערוץ בידור נטול ערך חדשותי. אבל אני לא מבין איך הצעד שלכם מרחיק את היום הזה. לדעתי הוא דווקא מקרב אותו.
מכוון שהנקודה הועלתה מספר פעמים, מן הראוי להתייחס אליה ברצינות.
כמובן, שדעתי הינה דעתי האישית בלבד.
בדמוקרטיה, קיימים איזונים ובלמים שונים, אשר בסופו של דבר יוצרים את המאזן המאפשר את אורח החיים הדמוקרטי.
בין השאר נושאים כגון "העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה" , או "זכות הציבור לדעת" .
במקרה של תחקירים עיתונאיים והשימוש ב"זכויות יוצרים" על מנת למנוע פרסומם, הרי שיש כאן יותר מטעם לפגם.
זכויות יוצרים, נועדו במקור על מנת לשמר את זכותו של היוצר על יצירתו בכדי לאפשר לו להרוויח מפרי עמלו. האם תחקיר עיתנאי עומד במבחן הזה ?
בדרך כלל, תחקיר עיתונאי, מטרתו הינה להביא מידע בפני הציבור. לאחר פרסומו, העיתנאי עצמו והפלטפורמה זוכים לקרדיט ועל כך יש רק לברך, אולם בשונה מיוצר כגון סופר, או משורר או צייר, הם אינם ממשיכים , בדרך כלל, להרוויח על בסיס אותו תחקיר.
כך שכאשר אני מפרסם שמהן דהוא חקר ובדק ופרסם , הרי שאין אני פוגע במטה לחמו , אלא נהפוך הוא , עושה את עבודתו לטובה יותר ומוכרת יותר.
לעיניין תחקירים עיתנאים , יש בעיה נוספת, הרי עיתונאי חוקר הולך וניגד לנושא המחקר, ובודק, ומלצלם, ומשיג ניירות , במקרה הנ"ל הופיעו בתחקיר פיסות רבות של מידע ששייכות ל"ישראל היום" , כך שאם יש זכויות יוצרים עליהן, ניתן לכאורה לטעון שזכויות אלו שייכות לישראל היום.
רביב דרוקר, וערוץ 10 יטענו, ובצדק, שזכות הציבור לדעת ועל כך מתבסס מקצוע העיתנות- טענה שאני בהחלט מקבל , והיא בעצם הבסיס גם לטענתי .. זכות הציבור לדעת.
יש כאן לופ( loop ) , כרגע ערוץ 10 הוריד את הכתבה בטענת זכויות יוצרים, כאשר בכתבה יש מידע שזכויות היוצרים שלו הינם של ישראל היום, כך שאם אני הפרתי זכויות יוצרים הרי שהם (ערוץ 10 ) הפרו אותם לפניי.
אינני רוצה שערוץ 10 ייתבע, ואני אישית, יעשה ככל העולה בידי על מנת לסייע לערוץ, בין אם בהפגנות ובין אם בכל מה שאוכל , על מנת לסייע במקרה של תביעה שכזו.
אבל עדיין , הדמוקרטיה חשובה לי לא פחות ואף יותר, ועיקרון של זכות הציבור לדעת הוא דבר יסודי.
במאזניים שנוצרו, יש לי מחד את זכות הציבור לדעת , ומאידך את הנושא של זכויות יוצרים אשר מנוצלות כאן שלא על מנת להגן על יצירה, אלא על מנת למנוע את פרסומה.
במאזניים הללו אני בעד הדמוקרטיה, בעד זכות הציבור לדעת.
יותר מכך, לא יודע למה בכלל נטען ששלדון אדלסון ו/או באי כוחו יגישו תביעה .. אבל נניח שכן , האם רק בגלל איום תאורטי אנו צריכים לשנות את הדמוקרטיה שלנו ?
סופו של דבר הוא שהדיון הזה הוא לא דיון פשוט, בעצם עומדים כאן משקולות שונים , שישפיעו על הצורה שבה הדמוקרטיה של ישראל תיראה בעתיד .
אישית, אינני רוצה לחיות או לגדל את ילדי במידה שבה כלי התקשורת הינם פודלים חסרי שיניים בגלל חששם מבעל הון כזה או אחר. ואם אכן שלדון אדלסון או באי כוחו יוצרים את האיום הזה , הרי שהם מאיימים על הדמוקרטיה שלי ..
ועל זה אני מוכן ללכת למלחמה.
אולי אני לא אנצח בה, אבל לכל הפחות אדע שנלחמתי.
שים לב – לא השתמשתי כלל בטיעון זכויות היוצרים – הוא לא רלוונטי בעיני.
אין לי ממש מה להוסיף על מה שכבר כתבתי לעיל: נטען שאדלסון יתבע כי זה, להבנתי, הרציונל מאחורי הבחירה לא להעלות את התוכנית באופן מקוון – הידיעה שאי שידור התוכנית, למשל, באמצעות סטרימינג, במקום בו יש חוקי דיבה איומים ונוראים כמו באנגליה וערוץ 10 לא יוכל להתמודד איתם, תגן עליהם מפני תביעה שלא יוכלו להתמודד איתה. לכן, להבנתי, בערוץ 10 איזנו את הסיכונים – הם הציגו את התחקיר בישראל בלבד. אתם, על דעת עצמכם, החלטתם לחשוף את ערוץ 10 לסיכון הזה למרות שהוא די במפורש נמנע מכך. אני לא מסכים עם קרין שאין לזה אפקט מצנן, אבל את התשובה לשאלה הזו נוכל להכריע, אם בכל, רק בעתיד, וסביר להניח שלא, כי גם אם יש אפקט מצנן, הרי שלא נדע על כך כי הוא יסגר בתוך הערוץ ולא יצא החוצה.
ומה לגבי מחיקת דירוג הפוליטיקאים העשירים מאתר "גלובס" ומאתר "מאקו"?
http://2nd-ops.com/esty/?p=74736
וחוץ מזה – שאפו ותודה.
אסתי – זו דוגמא נהדרת למידע שצריך להיות זמין באתר. אולי את יכולה לבדוק ברשתות החברתיות אם מישהו שמר במקרה את המאמר המקורי ב pdf?
ששימו לב שההורדה לא עובדת בפיירפוקס או כרום (אצלי).
אפשר לצפות בצפיה ישירה, אי אפשר להוריד ולשמור (ולהעלות לשרת אחר, אם אתכם יורידו).
דוד – ההורדה עובדת. תלחץ על העכבר הימני מעל ללינק ואז תשמור. אנא העלו העתקים רבים ככל שניתן.
רק בארץ – כשמצביעים על איזשהו גנב, ישר קופץ מישהו ואומר "אבל גם הוא גנב"…
כאילו שזה טיעון מקל או משהו…
(זו הייתה תשובה ל-bnayas)
אחרי שנים של תקשורת אולטרא שמאלנית ומוטית ביותר בא עיתון שמוטה לצד השני.
אז??
האם הצעקות והזעקה הן לא בבחינת אדם נשך כלב?
תום, הקבוצה לא מנסה להקים צעקות הקשורות לעיתון ימני או עיתון שמאלני. זה לא נושא הקבוצה. הקבוצה מתעסקת כללית בזכות הציבור לדעת ולא קשור להיבטים המפלגתיים/פוליטיים שמאחורי הנושא.
את מתחמקת מן הטענה שלי.
במשך שנים, היכן הייתה זכות הציבור לדעת?
כשנושאים טופטפו בצורה מוטית לאוזני אותו ציבור?
כשפנלים תקשורתיים ציבוריים אכלסו אך ורק מראיינים מצד אחד?
(מי לא זוכר את 3 העיתונאים אחידי הדעה שהיה רפי רשף נוהג לראיין מידי בוקר?)
כשדעות של צד אחד הושמעו כאילו ירדו מהר סיני ואילו דעות מנוגדות נפסלו מהשמעה.
אז לא הייתה קיימת זכות הציבור לדעת?
שלא תביני אותי לא נכון, כל השאלות הנשאלות כאן, כל החיצים הנשלחים בישראל היום, אני הכי בעד!
אבל היכן הייתה הקבוצה לפני כן???
מה, לפני ישראל היום התקשורת הישראלית הייתה נקייה וזכה כבדולח והציבור ידע את כל אשר אמור היה לדעת?
קבוצות כאלה לא נמצאות באוויר ומחכות לשעה הנכונה לפעול – זה לא עובד כך. הקבוצה קמה בעקבות יוזמה שלי, שהתעוררה כתוצאה מתחושה קשה מאוד שלי לגבי המקרה. איפה הקבוצה הייתה קודם? היא פשוט לא הייתה קיימת. במקרה האישי שלי אני יכולה לומר שהסיבה העיקרית היא שציבורית לא הייתי מוכנה למהלך כזה קודם, שדורש סוג של בשלות מקצועית בנושא.
די בעייתי כל הסיפור הזה. אם אתם מלינים על הגבלת הצגת תחקיר, הרי שפתוחה בפניכם הדרך לקיים תחקיר כזה בעצמכם – מה שאתם עושים הוא לדחוף מישהו, כנגד רצונו, קדימה כדי שיהיה גיבור במקומכם. כפי שכותב ערןב – במקום להחליש את הצנזורה העצמית, התנהגותכם מעודדת אותה: ידע כל מי שמפרסם תחקיר, כי גם אם בחר להפיצו באופן סלקטיבי, יהיה מישהו שיחליט עבורו ונגד רצונו על הרחבת ההפצה.
שלום אורי,
ראשית , ולידיעה – אנחנו גם חשופים לתביעה. להיפך, ערוץ 10 יכול לטעון שעשה הכל להסיר את המידע, ועל כן אינו אחראי, ולעומת זאת אנחנו נמצאים בשמנו הברור ולא מסתתרים. מטרתנו הראשית באתר זה היא להגביר את השיח הציבורי בנושא, וכפי שאתה רואה, את זה הצלחנו לעשות.
שנית, כפי שעניתי לערן – אני לא מסכימה לטענת האפקט מצנן, או ליתר דיוק – אין שום הוכחות לכך שיהיה אפקט מצנן. ערוץ 10 הינו ערוץ מפוקח ע"י הציבור, ובעצם במידה מסויימת שייך לציבור. השאלה העקרונית היא האם שידור כמו זה (ששודר כבר בציבור) לא ראוי להגיע לכמה שיותר אנשים? אם לערוץ 10 יש בעיות עם אמינות התחקיר, אני מניחה כי לא היו משדרים את זה כלל, או היו מתנצלים בדיעבד. אך הם שידרו זאת. אם הפחד שלהם הוא מפני קנסות ותביעות, הרי הציבור צריך לעמוד מאחוריהם ולהחליט מה באמת ראוי לשידור ומה לא, ולא יועצים משפטיים שהשיקולים שלהם לפעמים מונחים מרצון להגן עם שוליים רחבים על לקוחותיהם, ואין להם כל מחוייבות לאינטרס הציבורי הכללי.
הבעיה עם האפקט המצנן היא שסביר להניח שאפילו לא נדע על כך, כי כתבות "נפיצות" לא ישודרו כלל (בשל הנחיות עורכי הדין) במקום להיות משודרות, למשל, רק בישראל.
פינגבאק: סוף המעשה לגבי תחקיר המקור | nocensor